יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

TV series Best-dressers for Emmys 2010 Red Carpet

Hi all,
Here are some pics of my favorites looks for the Emmys' red carpet, who played on my favorites TV series:

Glee:
Dianna Agron in Carolina Herrera dress // Perfect!
That''s how my wedding dress is going to look like

Kevin McHale in Burberry // Loved the bow tie color-twist 


Cory Monteit in Giorgio Armani// Quite boring but he's
 so cute that I'm going to forgive him about it













































Jayma Mays in Burberry dress// Loved the dress color and details
























How I met your mother:
Neil Patrick Harris in Calvin Klein suit // Classy & Hot
























Overall I was quite disappointed about some other actors and actresses, But who am I to judge?

What a great surprise!

I've started my morning with picking up my first delivery that I've made from Etsy.com and let me tell you - I think I'll minimize my purchases in Israel from now on!

Excited and thrilled I went to the post office and claimed my package. Since I've made about 6 different purchases in the site, I didn't really know what to expect. The man at the counter gave me a little brown envelope and after open it (with a shaky hands) I've found this beautiful ring (Which I'm wearing right now):



If you liked my ring you could always see Brooklyn Charm's Website or Esty page.
So thanks a lot Tracy - for this ring (and photos)!

XOXO to you all

יום שני, 30 באוגוסט 2010

Lace it

יש משהו בתחרה שתמיד עושה לי אסוציאציות של משהו חגיגי ורומנטי. יכול להיות שזה בגלל שאני כמעט תמיד מקשרת תחרה לשמלות כלה. בניגוד מוחלט לנאמר למעלה, הפריטים היחידים שיש להם קשר לתחרה הם לגמרי קז'ואל (טישירט מPull and Bear,חולצה מH&M ועליונית מחנות יד שנייה).




יום ראשון, 29 באוגוסט 2010

מראה מראה שעל הקיר

אז כבר אמרתי מוקדם יותר הבוקר שאת כל הימים האחרונים ביליתי ביצירה, אבל עכשיו שיש לי קצת יותר זמן אני יכולה להרחיב.

הכל התחיל בבוקר של לפני כמה ימים כשהתעוררתי ביקיצה טבעית בשעה שמונה וחצי בבוקר. עדיין מנסה לעכל מה קורה סביבי נזכרתי שאתמול בלילה לא כיוונתי את השעון המעורר ובבהלה קפצתי מהמיטה שמא אני מאחרת לעבודה. אחוזה היסטריה התחלתי לחשב איך אני אתארגן הכי מהר שאני רק יכולה ("טוב, צריך להתלבש, לא להשקיע באיפור, לשתות קפה בעבודה במקום בבית...") אימא שלי נכנסה לחדר שלי לברך אותי בבוקר טוב, לבושה בפיג'מה. רק אז הבנתי...
היום יום שישי!

בגלל הבהלה שאיתה התחלתי את הבוקר, היה לי ברור שלחזור לישון זאת ממש לא אופציה. משם הדרך ללנסות לסדר את החדר הייתה קצרה. הבעיה היא שבסופו של יום (או יותר נכון בסופו של סוף-השבוע) החדר שלי נשאר יותר מבולגן מאשר קודם לכן.
הכנסתי לחדר קופסת פלסטיק ענקית והתחלתי להכניס לתוכה את כל דברי היצירה שאני רק יכולה למצוא בחדר (ויש הרבה מהם): בדים, חרוזים, פיאטים, פימו, כל תכשיטים ישנים שאני כבר לא משתמשת בהם, דבקים, סרטי סטן ופחות או יותר כל דבר שיכולתם להעלות על דעתכן. כשסיימתי את כל זה התיישבתי למול הקופסא העמוסה וניסיתי לחשוב מה אני יכולה לעשות עם כל הדברים האלה. 
מסתבר שדי הרבה.

בתור התחלה (כי זה רק מה שצילמתי) - זה מה שקורה שמפרקים בסבלנות אין קץ כדור דיסקו ואח"כ מדביקים את המראות שלו על כל מיני דברים...

תמונות של דברים נוספים - בקרוב.
נשיקות!

ציפורני החתול

סוף השבוע האחרון הוקדש ב90% לעבודות תפירה ויצירה ומעט קניות.
מבטיחה להעלות במהלך השבוע תמונות של הכל, ברגע שיהיה לי זמן פנוי לצלם תמונות נורמליות של כל הדברים.

בינתיים תאלצו להסתפק בתמונה של איך נראו הציפורניים שלי בימים האחרונים.
מפתיע לגלות שמי שבעיקר התלהב מהן הם דווקא הגברים שבמשרד...




שבוע טוב לכולנו!

יום שישי, 27 באוגוסט 2010

הבטחות צריך לקיים


אז כמו שהבטחתי, להן הרכישות שלי מהסניף החדש של H&M בכפר-סבא:

חצאית בשחור-לבן, H&M, מחיר: 89.9 ש"ח
וסט עם כפתורים ורקמה, H&M, מחיר: 149.9 ש"ח

האמת היא שעוד בטרם שנכנסתי לחנות החלטתי שאני ארכוש רק שני פריטים (בסוף גם קניתי שתי טבעות, אבל נניח שזה לא נחשב) וזאת הסיבה שקניתי שני פריטים שהם ממש לא מדגם מייצג לכמות של הפריטים שמצאו חן בעיניי בחנות.

סוף השבוע הזה היה מלא בקניות ויצירה (DIY, Do It Yourself) ולכן צפו לעדכונים בקרוב מאוד!
נשיקות.

H&Ming


לפני כמה חודשים עשתה חברת H&M עלייה ראשונה לארץ והתיישבה בקניון עזריאלי שבתל-אביב.
בעקבות ההודעה על ההגעה הצפויה של הרשת לארץ היה באז רציני וויכוחים ערים שעסקו בשאלה האם הגעת הרשת טובה ליהודים. בסופו של דבר, דווקא אלו שהתרעמו על ההחלטה היו הראשונות לפקוד את החנות הראשונה שנפתחה והתורים היו בהתאם.
כך למשל נראה התור שבוע אחרי הפתיחה:

התור במבט לאחור
התור במבט לפנים
אילולא זה היה התור היחידי שכל לקוח היה צריך להתמודד איתו - דיינו, אבל זאת הייתה רק ההתחלה! תורים נוספים חיכו לך בדרך לתאי ההלבשה ולקופות. 


הבוקר נפתח הסניף החדש של הרשת במתחם ג'י בכפר סבא. בהתחלה ניסיתי לשכנע את עצמי שלא כדאי להגיע בתירוצים שונים בסגנון: "את צריכה ללמוד מהטעויות שלך", "הוצאת גם ככה הרבה כסף החודש" או "תפסיקי להיות כזאת שטחית, למען השם!" אבל זה לא עבד. הפיתוי היה גדול מידי.

כשהגעתי מלווה בשתי חברות מהעבודה הייתי בשוק מהעובדה שהדרך לתוך החנות הייתה פנויה לגמרי. ציפיתי לבלאגן שלם מבפנים ומבחוץ, אך שוב נוכחתי לדעת ש"ציפיות זה רק לכרית". בסופו של דבר התורהיחידי היה לתאי ההלבשה (וגם הוא לא ארוך מידי) וזה רק בגלל שהמוכרות לא נתנו לאף אחד למדוד בגדים מחוץ לתאי המדידה (קטע מוזר, לא?).

החנות עצמה יפה מאוד אשר מתפרסת על שתי קומות (ישנן מדרגות נעות לעלייה בתוך החנות, כמו בכל החנויות האירופאיות) ומתחלקת למספר מחלקות: נשים, הלבשה תחתונה, ילדים ואביזרי אופנה.
נסכם את זה ככה שמזל שהייתי תחומה בזמן אחרת הייתי מודדת את כל החנות וקונה הרבה יותר.
תמונות ותיאור של הרכישות עצמן יגיעו בהמשך (אחרי שאני אפסיק להתעצל לצלם אותן).

נשיקות וסופ"ש מהנה!

יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

What I (wish I) wore today

ג'סיקה אלבה היא די האלילה שלי (בכל תחום שהוא) עוד מימי "מלאך שחור" (Dark Angel).





































כמה פשוט - ככה מקסים!

יום שלישי, 24 באוגוסט 2010

What I wore today #1









   // 24/08/2010 //


שמלה: "כמו חדש" (חנות יד שנייה בגבעתיים), 10 שקלים;
חגורה: המכירה הביתית שסיפרתי אודותיה קודם לכן; שרשרת זהב: שוק רנדומלי בברלין;
נעליים (שלא רואים בתמונה): סנדלים בסגנון גלדיאטור (אך עם טוויסט נחמד) מTo Go
Point of Fashion: סבתא-שיק. אי אפשר לראות את זה בתמונה, אבל בשני צדי השמלה יש שסעים עמוקים ושורת הכפתורים שבאמצע השמלה מגיעה עד הסוף ויוצרת שסע נוסף. כך שהיא תמימה למראה מרחוק, אבל היא יותר ממה שהיא נראית בסופו של דבר.

סליחה, מה השעה?

אוקיי, תגידו לי שזה לא הדבר הכי מגניב שראיתם כבר תקופה ארוכה.


מדובר בצמיד במראה של שעוני הוינטג' של Casio, שעוצב ע"י יוצרת ברלינאית בשם Denise Julia Reytan. דניס-ג'וליה מבטיחה שהעבודות שלה הן ברמה מאוד גבוהה אשר מיוצרות בכמויות קטנות (מה שמסביר את המחיר - שאינו שווה לכל נפש - של התכשיט הנחשק: 139 יורו).

לכל מי שמחפש מתנה ליומולדת שלי שמתקרב בצעדי ענק, זאת אופציה מוצלחת מאוד:
לאתר של דניס-ג'וליה: http://www.reytan.de/

[וכמובן תודה לניצן המדליקה שהכירה לי את הדבר הנפלא הזה.]

יום ראשון, 22 באוגוסט 2010

Tik Tok

ראיתי את הצילום הזה אתמול ומאז הוא לא יוצא לי מהראש.
החגורה-שעון הזאת היא אחד הדברים המגניבים ביותר שיצא לי להיתקל בהם לאחרונה!

I saw this photograh yesterday and it didn't come out of my head since.
That belt-watch is one of the coolest things I have ever run into.



מתוך הפקת אופנה במגזין Harpers Bazaar

יום שבת, 21 באוגוסט 2010

גשם, רד כבר גשם

אתמול למדתי על בשרי שזה פשוט לא הגיוני ללכת לעשות קניות ברחובות בחום הזה. סה"כ חווית הקניות אמורה להיות חוויה מהנה, וברגע שהמחשבות שלי מתמקדות ב"נו, מתי נחזור הביתה-למזגן כבר?" במקום "יואו, איך אני אבחר מבין כל הדברים היפים האלה?" אני יודעת שאני בבעיה.

הערב הדלקתי את המיזוג בבית והתיישבתי למול מסך המחשב כדי לבחון את הבגדים מקולקציות סתיו-חורף 2010/2011.
האמת? בסה"כ די התאכזבתי. לא הבחנתי בשינוי מהותי מקולקציות הקיץ שכבר בחנויות - הדפסי חיות, פרחים או פסים - רק שהפעם הם מופיעים על בגדים עם שרוול ארוך.
האם זה באמת הכי טוב שהמעצבים של ימינו יכולים לחשוב עליו? קשה לי (ואני מסרבת) להאמין.

למרות כל הנאמר למעלה, הצלחתי ללקט כמה פריטים סתוויים שבתקווה יצטרפו לארון הבגדים שלי בעונה הקרובה.



















גשם - מאיר בנאי (מילים, לחן וביצוע)

מקווה שמזג האוויר השבוע יהיה סלחני יותר השבוע (ביחס לשבועות האחרונים).
שבוע טוב ופורה!


Translation:
Yesterday I learned the hard wat that it's just doesn't make sense to go shopping in this heat. Total shopping experience should be an enjoyable experience, and once my thoughts focus on "when will I get to my air conditioned home already?" instead of "Boy, how I will choose out of all these beautiful things?" I know I'm in problem.
This evening I've turned on the air condition at my home, and sat next to my computer to test the clothing collections Autumn - Winter 2010/2011.
Want to hear the truth? Overall I'm pretty disappointed. I did not notice a significant change from the Summer collection which is already in stores  - animal prints, flowers or stripes - only this time they appear on the clothing with long sleeves.

Is this really the best that the designers of today may think of ? I can not (and I refuse to) believe.
Despite all the above, I managed to gather a few items hoping to join the autumn of my wardrobe for next season.

Hope we'll all have a cooler weather this week.

יום שישי, 20 באוגוסט 2010

והבית, הוא גם למכירה?

שמתי לב שאחד הטרנדים החמים של הקיץ הוא מכירות ביתיות, מה שבסה"כ נשמע לי די הגיוני.
רק היום הייתי עם אבא שלי באזור של נחלת בנימין ואלנבי בת"א, ובמקום ללכת היינו צריכים לשחות את הדרך שלנו בלחות המטורפת שהייתה באוויר. מי יכול לחשוב על למדוד בגדים כשכל מה שהוא רוצה זה לפשוט אותם ולהיכנס למקלחת?

כאן נכנס הרעיון של מכירות ביתיות - מעצבות ויבואניות תכשיטים פותחות את הבית שלהן ללקוחות, כשהן מציעות להן חווית קניות וקירור (מזגנים, מאווררים, קנקני מים קרים... הכל הולך).

לפני שבועיים נתלו בכל השכונה שלי פליירים המפרסמים מכירה ביתית של מעצבת בשם נעה. מה שהכריע את הכף לגבי האם בכלל שווה לקפוץ לשם בחום הזה, הייתה הקרבה שלה לבית שלי (מה שלא מנע מאיתנו לקחת את המכונית ולנסוע לבית שלה). קצת מוזר "להתפרץ" ככה לבית של מישהו, לראות איפה הוא יושב כשהוא רואה טלוויזיה או איפה הוא ישן בלילה, כשבסה"כ באת לקנות ממנו בגדים. הרי מי מאיתנו חושב על איך נראה הבית של המוכרות שמוכרות לנו בגדים? 

היום הלכתי למכירת אקססוריז שמתקיימת במהלך הסופ"ש הנוכחי (20-21/08) בביתה של עדי מרמור בנאות אפקה. עדי היא בחורה מקסימה שמייבאת מחו"ל פריטים חמודים ומוכרת אותם במחירים מעולים ביחס לתמורה (בין 50-100 שקלים, כשרוב הדברים נוטים לכיוון ה50).

להלן הפריטים שאני קניתי (כל אחד מהם עלה 50 שקלים בלבד):





טבעת זהובה בצורת כנפיים (שכמו שנראה כרגע כנראה לא תרד מהאצבע שלי בתקופה הקרובה מרוב שהיא מקסימה)














שרשרת כסופה בעלת 
   תליון דמוי פפיון
















חגורת בטן בעלת אבזם 
      בצורת פפיון





לפרטים נוספים לגבי המכירה בסוף השבוע הזה, מוזמנות להסתכל בEvent בפייסבוק (עדי הבטיחה שהיא תקיים מכירות נוספות, לכל אלה שלא יספיקו להגיע בסוף השבוע).
אני בכל מקרה, ממליצה בחום (תרתי משמע!)

יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

אבא שלך ערומכו?

עבודת השורשים שלי הביאה אותי לתגלית המדהימה שזורם בעורקי כמעט 100% של דם פולני.
אפילו ההתערבבות של המשפחה מצד אבא שלי בדרום אמריקה (ויוה ארגנטינה!) לא עזרה למהול את 
הגנים שלי בעור שחום (או בתאוות בשר, לצורך העניין).

כל הנושא הפולניות שלי בד"כ לא מאוד מפריע לי, עד לרגע שבו אני מבינה שיש דברים שאני לא יכולה ללבוש פשוט שהם בגוון עור שלי. זאת הסיבה שאני וטרנד הזה של גווני הNude לא ממש הולכים ביחד... זה לא שלא ניסיתי, ברגע של גחמה קניתי לעצמי שמלה מקסימה בצבע קרם-בז' (יש כזה צבע או שהמצאתי?) והיא עדיין מונחת בארון כפי שנקנתה, מחכה לימים יפים ושזופים יותר...

Translation:
Years ago I’ve found out that almost 100% Polish blood is running through my vains. Even the settlement of my family from my father’s side in South America (Viva Argentina!) didn’t help my genes to make me brown skin.

All of my Polishness usually doesn’t disturbing me, until I realize there are things I cannot wear just because my skin tone. That's why this trend of the Nude shades and I am not really going hand by hand… It's not that I haven’t tried, once I bought even myself lovely beige /cream-colored dress and it’s still sitting in the closet as bought, waiting for tanner times…






















































































מקווה שהשבוע שלכם התחיל ברגל ימין. נשיקות!



יום שבת, 14 באוגוסט 2010

Trend-Hot or Trend-Not

מישהי מכן תהתה פעם מה מקור השם "אפקט העדר"? 
אפקט העדר נקרא כך כמשל לרפת מלאה פרות, ולמה שקורה ברגע שאחת מהפרות מתחילה לגאות. איך שמשהו כזה קורה, כל פרה ששומעת את הגאיה מתחילה לגאות בעצמה וכך עוד ועוד פרות גואות ברפת.
יש משהו קצת מרתיע ברעיון שבו משווים את בני האדם לפרות (בכל זאת, רוב אוכלוסיית בני האדם בעולם אוכלת כאלה), אבל בסופו של דבר באמת שאין הרבה יותר מידי הבדל.

למי לא קרה שהוא חזר למסעדה שהוא לא אהב בה את האוכל, לאחר המלצות אין ספור מחברים שלו, ופתאום האוכל היה טעים לו? 
או שהחליט פתאום לראות סדרה בטלוויזיה כי "כולם רואים" או ללכת למכון כושר כי "כולם הולכים". יש משהו מאוד טבעי ברצון להיות חלק מהעדר. עובדה - כמעט ואין יצורים חיים שבוחרים לחיות את חייהם לבד.

לפני שנים, כשהייתי פעילה בפורומים של תפוז, הגעתי למפגש פורום "אופנה אלטרנטיבית" שהתקיים בגג (קומה 3) של קניון עזריאלי. עד היום אני זוכרת איזו אכזבה איומה הרגשתי כשהגעתי למפגש וראיתי את הנוכחים. כמה שכולם רצו להתלבש אלטרנטיבי ומיוחד, ובסופו של דבר כולם לבשו פחות או יותר אותו הדבר: מחוך או סתם חולצה שחורה, חצאית סקוטית, גרביים מפוספסות ונעלי אולסטאר.
הפלשבק המיידי שהיה לי הוא לימי ביה"ס היסודי, שחצי מהשכבה הסתובבה עם הפליזים הענקיים של רשת FOX (זוכרים?), מה שהיה נחשב הכי מגניב (בטוחה שהרשת מתגעגעת לימים האלה. אני, לעומת זאת, הרבה פחות).


זאת הסיבה שאני פשוט לא אוהבת טרנדים. שהרי ברגע שטרנד מסוים מתחיל אין סיכוי שתצליח להתחמק - החל מחנויות המעצבים, דרך רשתות האופנה הגדולות ועד לבאסטות בשוק. כולם מנסים להתאים את עצמם למה ש"כולם" לובשים בשביל הפרנסה.
מצד שני, נסו לחשוב איך זה מרגיש להיתקל במישהי שלבושה בדיוק כמוכן (אולי חלקכן אפילו מכירות את הנושא ממקור ראשון). השקעת את הזמן לעמוד מול הארון ולבחור מה תלבשי, התאפרת, התאמת אביזרים והכל כדי להיראות יפה ומיוחדת. הערב מתחיל חלק ופתאום ממולך מתיישבת בחורה שלובשת שמלה כמו שלך (ואיכשהוא היא תמיד נראית יותר טוב ממך!). 
מבאס, לא?

הנה שלוש עצות קטנות בקשר לאיך בכל זאת אפשר להימנע (או לפחות לנסות) מכך:
   1. אל תקני דברים רק כי הם טרנדיים. כשאת קונה משהו, תעשי את זה כי את אוהבת את זה, ולא כי זה באופנה.
   2. אם כבר החלטת שאת קונה פריט שהוא כחלק מטרנד, תקני משהו שהוא לא הדבר המרכזי בלבוש שלך (נניח אוברול). כך יהיה לך קל יותר למתן את המראה שיהיה תואם לך ולא לעוד שלושתאלפים בחורות נוספות ברחוב.
   3. בד"כ הדברים הקטנים הם מה שעושים את ההבדל. במקום ללבוש שמלה פרחונית, למה לא ללבוש שמלה פשוטה בצבע אחיד ולצרף לה חגורה עם הדפס פרחוני? הטאץ' הקטן הזה יגרום לך להיראות מעניינת ועדיין אופנתית יותר ממרבית הבחורות.

***
במהלך השבועות הקרובים אני אעלה לבלוג פוסטים תמונות של פריטים הרלוונטיים לטרנדים שונים שהשתרשו כאן בתקופה האחרונה. אתם יותר ממוזמנים להגיב ולהגיד מה דעתכם בנוגע לטרנדים האלה - 
   א. Trend-Hot (שיק שצריך להישאר)
   ב. Trend-Not (לגרדום ולגיהנום)
מקווה שתיהנו...

נשיקות ונשתמע בקרוב!



Translation:
Any of you ever wondered what the origin of the phrase "herd effect"?
“Herd effect” is called that way as an allegory for a barn full of cows and what happens when one of them starts to make noises. Once this happens, every cow who heard the noises begin to make its own noise and so more and more cows start to make noises.
There is something a bit disturbing about the idea that people are compared to cows (still, most of the world's human population eat them), but eventually there’s really not too much difference.
Who hasn’t returned to the restaurant where he did not like the food, after countless recommendations from his friends, and suddenly the food was delicious to him? Or decided to suddenly see a TV series just because "Everybody sees it" or go to the gym because "everyone goes". There is something very natural about the desire to be part of the herd. Almost no living beings choose to live their lives alone, and that a fact. 
Years ago, when I was active in the “Tapuz” forums, I came to a Forum meeting of "Alternative Fashion" which took place in the roof (3rd floor) of the Azrieli Mall. To this day I remember a terrible disappointment which I felt when I saw the attenders. Everyone wanted to dress some unique alternative way, and eventually they - all more or less - wore the same thing: a corset or just a black shirt, a kilt, striped socks and shoes All-Stars. 
I had immediate had a plash back to elementary school days, when half the class wore a huge fleece sweatshirts of “FOX” (remember?), Which was considered the coolest (I’m sure that the company miss those days. I’m, however, am not).
That's why I just don’t like trends. After trend start to spread there’s no way you can escape - from designer stores, through the major fashion stores to marketplaces. Everyone is trying to adapt themselves to what "everyone" put on for livelihood.

On the other hand, try to think how it feels to have someone dressed exactly like you (maybe some of you even know the issue firsthand.) Investing your time to stand up in front of your closet and choose what you wear, putting makeup on, matching accessories and doing anything that will make you to feel beautiful and special. The evening begins suddenly you spot a girl wearing a dress just like yours (Somehow she always looks better than you!). Sucks, oh?
Here are three small tips about how all this can be avoided that (or at least try): 
   1. Do not buy things just because they are trendy. When you buy something, do it because you love it, not because it's fashionable. 
   2. If you've already decided you're buying an item that is part of a trend, buy something that is not the main thing of your clothing (like overalls). It will be easier for you to create the appearance that it is compatible to you and not to another three hundred other girls on the street. 
   3. Usually, the small things are what is making the difference. Instead of wearing a flowered dress, what don’t you wear a simple dress in one color and attach to it a floral-print belt? That will make you to be fashionable but still more interesting than most girls. 

*** 
During the coming weeks I'll blog posts pictures of items relevant to different trends took root here in recent times. You're more than welcome to comment and say what you think about these trends - 
   A.. Trend-Hot
   B. Trend-Not

Hope you’ll enjoy... XOXO

יום שישי, 13 באוגוסט 2010

אל תפספסו






אני די בטוחה שהסיבה האמיתית לכך שאחד מהטרנדים הכי חזקים שקרו בשנה האחרונה הוא טרנד הפסים היא הסרט "קוקו לפני שאנל" אשר יצא שנה שעברה בבימוייה של אן פונטיין ובכיכובה של השחקנית אודרי טוטו (אשר זכורה כנראה מהתפקיד ששיחקה בסרט המקסים "אמילי"). הסרט מתאר (כמו שניתן לנחש) את חייה של מעצבת האופנה הצרפתית גבריאל קוקו שאנל, החל מימי ילדותה בבית יתומים ועד להפיכתה למעצבת מפורסמת. קוקו הייתה בחורה מרדנית שלא הסכימה להיות כנועה תחת מרותו של אף-אחד, בעיקר לא של גבר. כחלק מהמרדנות שלה היא גם סירבה ללבוש את בגדי האישה המקובלים בתקופת חייה (מחוכים, שמלות מנופחות וכולי) והייתה מעצבת לעצמה את בגדיה שיתאימו לטעמה.


הפשטות שבמראה של אודרי טוטו לבושה בחולצת פסים גורם ליופיה של השחקנית עצמה לזהור. פשוט מקסים!

הנה אופציות קצת יותר עכשוויות (ונשיות), אם גם לכן מתחשק לשים פס:




יום רביעי, 11 באוגוסט 2010

רגע לפני שמתחילים באמת

בימינו כולם כותבים. כולם כואבים. כולם רוצים להשמיע את הדיעה שלהם. כולם רוצים שיכירו אותם. שיזהו אותם ברחוב בדרך למכולת (ואז לשחק אותה מובכים כשהקופאית יודעת איך קוראים להם ומוותרת להם על הכמה-שקלים החסרים).
כולם רוצים להיות משהו, להשאיר חותם בעולם הזה.

לפני 7-8 שנים פתחתי את הבלוג הראשון שלי. זה היה דרך הממשק של "תפוז אנשים", ורק להיזכר בדברים שנכתבו שם אני נתקפת בצורך לוודא בפעם המי-סופר-כמה שאי אפשר לקשר בין הנאמר שם אליי. עם השנים "תפוז" הפסיק להיות IN וישראבלוג תפס את מקומו. אי אפשר לומר שהיה לי קשה לזנוח את המקום בו כתבתי במשך 3 שנים ובו שיתפתי חוויות רבות ומשמעותיות מחיי (הנשיקה הראשונה, סיום לימודי התיכון, הגיוס ועוד שאר אירועי מפתח שכאלה) אבל בהחלט הרגשתי איזו צביטה בלב.
עם רקע של כמה שנים בעולם הבלוגיה, למדתי את אחד מכללי המפתח בעולם הבלוגיה והוא כלל הצנזור ושמירת הפרטיות. כך היה שכתבתי בלוג על החיים שלי, שבעצם כמעט ולא תיאר דבר מהחיים שלי. שלא תבינו אותי לא נכון, לכל דבר שכתבתי הייתה נגיעה בחיים שלי, אבל למדתי שאת מרבית האנשים לא מעניין לשמוע את הבעיות שלך - הם הרי כבר חוו אותם בעצמם ושמעו על זה מהחברים שלהם. הם רוצים לשמוע על דברים גדולים מהחיים, או לפחות יותר גדולים מהם.

השנים חלפו והאינטרנט החל להיות מוצף בכמות אדירה של בלוגים. כיום אין סיכוי שתחפשו ותמצאו בלוג אחד על נושא שחיפשתם... אתם כנראה תמצאו כמה עשרות.

במשך שנים אני עוקבת אחרי בלוגריות (נו, מה לעשות שהרוב הן בנות) שמפעילות בלוגי-אופנה. עד היום לא היה לי אומץ לעשות את זה בעצמי. מה השתנה? למדתי בדרך הקשה שאם לא מנסים אז לא מפסידים, אבל גם לא מרוויחים.

אז יאללה. 
נשימה עמוקה ויוצאים לדרך.
נעים להכיר: שיר וורובל.
גרה בגבעתיים, עובדת בכפר סבא ומבלה את הזמן הפנוי בת"א (וגם כותבת על זה).
מתעניינת באופנה מאז שקנו לי את בובת הברבי הראשונה.
לא מאמינה בטרנדים אבל כן מאמינה שהבגדים שהאדם לובש אומרים עליו המון.

שונאת להצטלם אבל פותחת בלוג אופנה (שיכילו תמונות של עצמה).
מעבר לזה - כבר תכירו בהמשך.


Translation:

Nowadays everyone writes. Everyone hurts. Everyone wants to voice their opinion. Everyone wants to be known. To be recognized on the street on the way to the grocery store (and act like they're embarrassed when the cashir know their name).
Everyone wants to be something, leave their mark in this world.

7-8 years ago I opened my first blog. It was via the interface of "Tapuz", and only remembering things written there I feel the need to make sure countless time that nobody can link it says to me. Over the years, "Tapuz" stoped to be "IN" and "IsraBlog" took it place. I can't say that I had difficult to abandon the place where I wrote for three years and shared many meaningful experiences of my life (first kiss, graduation, recruitment to the Israely Army and other key events in my life) but certainly I felt a pinch in my heart.


With a history of several years in the blogworld , I learned the key rule of the that world is privacy and censorship. So I wrote a blog about my life, but actually almost never described anything about it. Don't get me wrong -everything I wrote had a connection to my life, but I learned that most people do not care to hear about your problems, they have already experienced it and heard about it on their own and their friends. They want to hear about things larger than life, or at least larger than them.

The years passed and the Internet began to be flooded with huge amount of blogs. Today there is no chance that you find one blog on the subject looking you are for ... You'll probably find a few dozen. 
For years I follow bloggers running Fashion blogs. Up until today I haven't had the courage to do it myself. What has changed? I learned the hard way that unless you try yoy may not lose, but neither wins. 

Deep breath and here we go: 
Nice to meet you: Shir Wrobel. 
Lives in Givatayim, working in Kfar Saba and spends most of my free time in Tel Aviv (and writing about it). 
Interested in fashion since I she got my first Barbie doll. 
Do not believe in trends but do believe that the clothes the person wears says a lot about him. 
Hate to be photographed but open a fashion blog (containing photos of herself). 
Beyond this - you will get to know later.